Ivrit Facebook Twitter LinkedIn
 

מסורת וחופש: פילוסופיה, תיאולוגיה, ספרותEnglish

מועד: כ"א בסיוון עד א' בתמוז תשע"ה, 8–18 ביוני 2015
מועד אחרון להגשת מועמדות: י"ג בשבט תשע"ה, 9 בפברואר 2015

מרצים: יובל לוין, הרב יעקב שכטר, פרופ’ רות וייס
מלגות השתתפות: $2,000 לתושבי אזור ניו-יורק, $3,500 לתושבים אזורים אחרים בארה”ב, $5,000 לישראלים ולתושבי חוץ אחרים

210x210-tradition_and_freedom-sb

בהתגלותו הראשונה של אלוהים למשה, בסנה הבוער, הוא מציג את עצמו כך: “אנכי אלוהי אביך, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב” (שמות ג, ו). משה לא הכיר את אברהם, את יצחק ואת יעקב. הם חיו בארץ אחרת, מאות שנים לפני שנולד. אבל המסורת, מורשת החוכמה של העבר, שהזקנים משמרים ומנחילים לצעירים, הייתה ממכשירי הניווט הבסיסיים של עם ישראל כבר משחר היוולדו. הגדת הסיפור היהודי שוב ושוב, מסירתו מדור לדור, היא צורת החינוך היהודית הקלאסית.

עַם שהמסורת היא המקיימת אותו והיא המחייה את רוחו – כיצד ילַמד את עצמו לחיות ואף לשגשג בעידן הדמוקרטי שלנו, עידן שבו השוואת התנאים והרס ההיררכיות החברתיות והפוליטיות הישנות מעצבים את התודעה? מהו מקומה של המסורת בהוויה המתאפיינת בחופש דמוקרטי, ואשר מבליטה בפוליטיקה, בדת ובפילוסופיה את אידיאל האוטונומיה האנושית – זה המזהה את מקורה של האמת בחוויה האישית ובתבונתו של היחיד?

בתרבות כזו ובעולם כזה, הרעיון שהעבר יכול להוריש לנו גוף ידע באופן סמכותי נחשב לחילול הקודש. ובכל זאת, גם אם אין הדבר הולם את הדוקטרינה הנאורה שלנו, אנשי המערב, למעשה אנו ממשיכים להרכין ראש בפני תקדימים, לקיים חוקים שלא בחרנו בהם ושאנו מתקשים למצוא בהם היגיון, ולאמץ מנהגים קיימים בלי לדקדק בציציות נאורותם, אף כי מקורם בתהומות המעורפלים של הזיכרון הקולקטיבי שלנו. תחושת נוכחותו של עבר בלתי מובן הממשיך לאחוז בנו עזה במיוחד אצלנו היהודים. אנו לכודים בין כמיהה להיות משוחררים ואוטונומיים לבין השתוקקות לקבל הכוונה מחוכמת העבר.

מהי מסורת? לשם מה היא נחוצה? האם המסורת מגבילה את החופש, או שמא היא תנאי הכרחי לקיומו? אילו צורות משטר מעודדות אורחות חיים מסורתיים, ואילו מכתימות את העבר בשם הקדמה והחדשנות? מיהם יריביה האינטלקטואליים של המסורת? אילו משאבים רוחניים ואינטלקטואליים יכולים לשמש לנו מורי דרך כאשר מסורת מסוימת נראית לנו ככזו שעבר זמנה? מה היה תפקידה של המסורת בשגשוגם של עם ישראל ושל המערב?

השאלות הללו תיבָּחנה בסמינר לאורם של שלושה גופי ידע מובחנים, הנוגעים כולם ליהדות בת זמננו. בעזרת ד”ר יובל לוין, איש מדע המדינה וחקר המדיניות, נעיין באחדים ממוקדי המתח בין הפילוסופיה למסורת בהגות המערבית, ובין החופש למסורת בפוליטיקה המודרנית; הרב ד”ר יעקב שכטר יראה לנו כיצד משתקפים בהגות הרבנית נושאים דומים, וביניהם גם תפקידו של “הזיכרון המשותף” בתרבות היהודית, מקומה של המסורת בעולם המקדֵש את האוטונומיה האישית ואת בחירותיו של הפרט, והאתיקה החתרנית של כפיפוּת לְמערכת “אמתוֹת התגלותיות”; ופרופ’ רות ויס תעזור לנו לראות דרך עדשת הספרות היהודית כיצד ממשיכים המאבקים הישנים בין מסורת ומודרנה לעצב את הדילמות העכשוויות שלנו.

מי יכול להגיש מועמדות?
הסמינרים המתקדמים של תקווה מיועדים לגברים ונשים השואפים להשפיע על החיים האינטלקטואליים, הדתיים והפוליטיים של העם היהודי ומדינת ישראל. המועמדים יבואו מקרב הלומדים והעוסקים בתחומים אלה: מדיניות ציבורית בארצות הברית או בישראל, ובכלל זה ביטחון וכלכלה; רבנות; אקדמיה; עיתונות; חינוך יהודי; מנהיגות קהילתית יהודית; משפט; עסקים.

זמן ומקום
הסמינר יתנהל בשפה האנגלית, במרכז תקווה שבלב מנהטן. נדרשת מחויבות מלאה לשבועיים בימים שני עד שישי; המפגשים יתקיימו בבוקר, בצהריים ואחר הצהריים, ובחלק מהערבים.

המרצים

יובל לוין
ד”ר יובל לוין הוא עורך כתב העת ‘נשיונל אפיירס’. הוא גם עמית הֶרטוג במרכז לאתיקה ולמדיניות ציבורית בוושינגטון, עורך בכיר ב’ניו אטלנטיס’, ומשתתף קבוע ב’נשיונל ריוויוּ’ וב’וויקלי סטנדרט’. היה חבר בצוות מדיניות הפנים של הבית הלבן בימי ג’ורג’ וו’ בוש, חבר מועצת המנהלים במועצת הנשיא לביו-אתיקה, ואיש צוות בקונגרס. לוין הוא מחברם ועורכם של ספרים רבים, שהאחרון בהם הוא ‘הוויכוח הגדול: אדמונד בֶּרְק, תומס פֵּיין והולדת הימין והשמאל’ (בייסיק בוקס, 2013). מסותיו ומאמריו הופיעו בפרסומים רבים, ביניהם ניו-יורק טיימס, וושינגטון פוסט, וול סטריט ג’ורנל וקומנטרי. בעל תואר ראשון מ’אמריקן יוניברסיטי’ בוושינגטון ותואר דוקטור מאוניברסיטת שיקגו.

יעקב שכטר
הרב ד”ר יעקב שכטר הוא מרצה להיסטוריה יהודית ולמחשבת ישראל במרכז לעתיד יהודי בישיבה יוניברסיטי. הוא חיבר (עם ג’פרי גארוק) את הספר ‘כופר מודרני וקהילה מסורתית: מרדכי מ’ קפלן, האורתודוקסיה ויהדות אמריקה’ (1996), וערך את הספרים ‘המסורת היהודית והיהודי הלא-מסורתי’ (1992) ו’היהדות במפגש עם תרבויות אחרות: דחייה או שילוב?’ (1997). פרסם שפע מאמרים וסקירות בעברית ואנגלית, והיה העורך המייסד של כתב העת ‘תורה ומדע’ בהוצאת ישיבה יוניברסיטי. המהדורה העברית שערך לזיכרונותיו של רבי יעקב עמדן תופיע בקרוב בהוצאת מוסד ביאליק. בין השנים 2000 ו-2005 שימש דקאן מכון הרב יוסף דב סולובייצ’יק בבוסטון. קודם לכן, מ-1981 עד 2000, שימש רבה של קהילת ‘ג’ואיש סנטר’ בניו-יורק, ובזמנו צמח מספרם של חברי הקהילה מ-180 ל-600.

רות וייס
פרופ’ רות וייס היא מרצה לספרות יידיש ולספרות השוואתית באוניברסיטת הארוורד, ולשעבר חברת הנהלה במרכז ללימודים יהודיים שם. בין ספריה שבנושאים ספרותיים: רומאן הזיכרונות הבדיוני של יעקב גלטשטיין ‘יומני גלטשטיין’ (2010) בעריכתה ועם מבוא שהוסיפה, ‘הקאנון היהודי המודרני: מסע ספרותי ותרבותי’ (2003), ו’אהבה קטנה במנהטן הגדולה’ (1988). היא חיברה גם שני ספרי מחקר בנושאים פוליטיים: ‘אם אין אני לי: הבגידה הליברלית ביהודים’ (1992) ו’היהודים והכוח’ (2007). ספרה האחרון, ‘לא צחוק: עושים הומור יהודי’ הופיע ב-2013 בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון במסגרת ‘ספרייה לרעיונות יהודיים’ בחסות קרן תקווה.